ויראה דזה ג”כ דעת הגאון מקדש מעט סי’ ל”ט ס”ק ב’
כאשר דן במש”כ כולם בשם תשובת דבר שמואל סי’ ר”ס
דאי לפי ראות עיני המורה מצוי הרבה במקום אחד
איזה מין טריפה יש להורות לבדוק ע”ז לפי המקום והזמן
וכתב תוך דבריו דגם המחמירים בנאבדה הריאה משום דלא בדק מיעוט המצוי-
זה דוקא בריאה דמצוי בקביעות מיעוט טריפות,
אבל בשאר מיעוט המצוי במקרה כו”ע מודים להרשב”א דבדיעבד כשר בלי בדיקה
וכ”כ הפרמ”ג סי’ ל”ג במ”ז ס”ק ח”י לענין בדיקת הושט
דיעבד לעומת בדיקת הריאה – והיינו על כרחך
משום דריעותא דמיעוט המצוי הוא בזה שהמיעוט הוא בטבע בכל מקום ובכל זמן,
א”כ מצוי שהוא רק בתקופה מסוימת ובמקום מסויים אינו רק חומרא לבדוק לכתחילה,
ואינו מעכב דיעבד, אם לא שעשו תקנה ע”ז בעיר במפורש כמש”כ במק”א שם
