כוונתי בזה הפרק לבאר שאריסט"ו אין מופת אצלו על קדמות העולם לפי דעתו, ואינו בזה טועה,
ר"ל שהוא עצמו יודע שאין מופת לו על זה, ושהטענות ההם והראיות אשר יאמר אותם,
הם אשר יראו ותטה הנפש אליהם יותר, והם יותר מעט ספקות כפי מה שיחשוב אלכסנד"ר,
ולא יחשוב באריסט"ו שהוא יאמין שהמאמרים ההם מופת, כי אריסט"ו הוא אשר למד בני אדם דרכי המופת וסתריו ותנאיו.
ואשר הביאני לזה המאמר כי האחרונים מן הנמשכים אחר אריסט"ו יחשבו שאריסט"ו כבר עשה מופת על קדמות העולם, ורוב האנשים מן החושבים שהתפלספו יקבלו מאריסט"ו בזאת השאלה ויחשבו כי כל מה שזכרו מופת חותך אין ספק בו, וירחיקו לחלוק עליו או לחשוב בו שנעלמה ממנו תעלומה או ששגג בדבר מן הדברים,
ולזה ראיתי שאמשך עמהם לפי דעתם, ואבאר להם שאריסט"ו עצמו לא יתפאר שהוא עשה מופת בזאת השאלה,
זה שהוא אומר בספר השמע כי
כל מי שקדמנו מחכמי הטבע יאמין כי התנועה בלתי הווה ולא נפסדת, מבלתי אפלטון שיאמין כי התנועה הווה ונפסדת, וכן השמים גם כן אצלו הווים נפסדים,
זהו לשונו,
וידוע שאילו היתה זאת השאלה מבוארת אצלו במופתים חותכים, לא היה צריך אריסט"ו שיסמכה בהיות מי שקדם מן הטבעיים מאמין כן,
ולא היה צריך שיאמר כל מה שאמרו במקום ההוא מן ההרחקה למי שיחלוק עליו וגנות דעתו, כי כל מה שהתבאר במופת לא תוסיף אמתתו ולא יחזק האמת בו בהסכים כל החכמים עליו, ולא תחסר אמתתו ולא יחלש האמת בו בחלוק אנשי הארץ כולם עליו.
ואתה ג"כ תמצא אריסט"ו יאמר בספר השמים והעולם, כשהתחיל לבאר כי השמים בלתי הווים ולא נפסדים, אמר:
נרצה עתה שנחקור על השמים ג"כ ונאמר, התראם מתהוים מדבר או בלתי מתהוים מדבר,ואם יפלו תחת ההפסד או לא יפסדו כלל,
והשתדל אחר הניחו זאת השאלה לזכור טענות מי שיאמר בהתהוות השמים הוים נפסדים, והביא אחר זה דברים זה לשונם, אמר,
שאנחנו כשנעשה זה היה מאמרנו אז אצל מטיבי העיון יותר מקובל ויותר מרוצה, וכל שכן כשישמעו טענות החולקים תחלה, שאנחנו אם נאמר דעתנו וטענותינו ולא נזכור טענות החולקים יהיה יותר חלוש לקבלם אצל השומעים, וממה שראוי על מי שירצה שידון באמת שלא יהיה שונא למי שיחלוק עליו, אבל יהיה חומל מודה על האמת יעביר לו מה שיעביר על עצמו מיושר הטענות.
זה תורף דברי האיש.
ואתם עדת בעלי העיון, הנשאר על זה האיש תרעומות אחר זאת ההקדמה? ואם יחשוב אדם אחר זה המאמר שעלה בידו מופת על זאת השאלה? ואם ידמה אדם וכל שכן אריסט"ו כי הדבר אשר התבאר במופת תהיה קבלתו יותר חלושה אם לא ישמעו טענות החולקים עליו? ועוד שומו זה הדעת לו ושראיותיו עליו טענות, האם אריסט"ו יסכל ההפרש בין הטענות והמופתים, ובין הדעות אשר תחזק המחשבה בהם או תחלש, ובין הענינים המופתיים,
ועוד זה המאמר ההגדי אשר קדמהו מהודות האמת לבעל דינו עד שיחזק דעתו הזה כולו יצטרך אליו במופת, לא, אבל כוונתו כלה היא שיבאר שדעתו יותר נכון מדעות החולקים עליו, ממי שיאמר שהעיון הפילוסופי יביא אל היות השמים נופלים תחת ההויה וההפסד, אלא שהם לא נעדרו כלל, או נתהוו ולא יפסדו, ושאר מה שיזכור מהדעות ההם, וזה אמת בלא ספק כי דעתו יותר קרוב אל האמת מדעותם לפי לקיחת הראיה מטבע המציאות,
ואנחנו לא כן נחשוב כמו שאבאר. אבל כבר גברו התאוות על רוב הכתות ואפילו על הפילוסופים וירצו לקיים שאריסט"ו באר זאת השאלה במופת, ואולי דעתם אריסט"ו באר זאת השאלה במופת והוא לא שער שעשה מופת עד שהתעוררו לזה אחריו?!
אמנם אני אין ספק אצלי בשאלו הדעות אשר יזכרם אריסט"ו באלו הענינים, ר"ל קדמות העולם, ועלת התחלף תנועת הגלגלים, וסדר השכלים, כל זה אין מופת עליו, ולא חשב אריסט"ו יום כלל שהמאמרים ההם מופת, אבל כמו שזכר שדרכי עשות הראיה על אלו הדברים שעריהם נעולים בפנינו ואין אצלנו התחלה להם שנעשה ראיה בה, וכבר ידעת תורף דבריו והוא זה,
ואשר אין לנו בהם טענה או הם גדולים אצלנו מאמרנו בהם למה זה כך,
קשה מאמרנו אם היה העולם קדמון אם לא
זה תורף לשונו,
אלא שאתה כבר ידעת פירוש אבונצ"ר לזה המשל ומה באר בו, והיותו מרחיק שיהיה אריסט"ו מספק בקדמות העולם, ובזה גאלינוס בזיון גדול באמרו שזאת השאלה מסופקת לא יודע לה מופת, ויראה אבונצ"ר שהענין מבואר גלוי יורה עליו המופת כי השמים קדמוניים ומה שבתוכם הווה נפסד.
סוף דבר לא בדבר מאלו הדרכים אשר זכרנום בזה הפרק יתאמת דעת או יבוטל או יסופק בו,
ואמנם זכרנו מה שזכרנו לדעתנו שרוב החושבים שהם השכילו ואע"פ שלא יבינו דבר מן החכמות, יגזרו על קדמות העולם קבלה ממי שהתפרסמה חכמתם האומרים בקדמותו, וישליכו דברי כל הנביאים, בעבור שאין דבריהם בדרך הלמוד, אבל בדרך ההגדה בשם האל, והוא הדרך אשר לא יתישרו בו רק יחידים הצליחם השכל,
ואמנם מה שנשתדל בו אנחנו מענין חדוש העולם לפי דעת תורתנו הנה אזכרנו בפרקים הבאים
(רמב"ם, מורה הנבוכים חלק ב' פרק טו')
מו"נ, חלק שני, פרק י"ז.
