למידת מכונה נשענת על יצירה של מודל המתאים ביותר לתיאור הדאטא הקיים ובשלבים מאוחרים – שימוש באותו מודל לביצוע חיזוי ו/או קלסיפיקציה. בהקשר של פרשנות, למשל: לימוד (היינו, בניית מודל) הוא תהליך של יצירת אינפורמציה על ידי הלומד, המתרחש על ידי יצירת קשרים בתוך הטקסט, *ללא קשר לידע חיצוני*. בניית קשרים בתוך המערכת מביאה לכך שפירושו בוקע ועולה מעצמו, ואינו דומה לקביעת פירוש מבחוץ.
לימוד אנושי שונה במהותו מלימוד מכונה גם במגבלות הקיבולת שלו וגם במסגרת בתוכה הוא פועל. בהקשר של פרשנות למשל, אדם יכול להבחין קודם כל בין פרשנויות “לגיטימיות” ל”לא לגיטימיות” לפני שיתקדם לשלב הבא, שבו יבצע סלקציה בין הפרשנויות ה”לגיטימיות”. הבחנה זו נשענת על היכולת הבסיסית להשיג “הבנה” בין דוברים שהינה החוויה הדומיננטית באינטראקציות היומיומיות שלנו.
לימוד הינו תהליך קריטי המצוי בבסיס היכולת שלנו לשכלל את הידע וההתנהגות שלנו ולפעול באופן מותאם בעולם. במציאות העכשווית, ניתן לשייך תהליכי “למידה” הן למוח האנושי והן למכונות חכמות המבצעות תהליכים של machine learning. בסוגיא זו נדון בהבדלים ובקווי הדימיון בין למידת מכונה ללימוד אנושי, כמו גם על יחסי הגומלין האפשריים בין שתי שיטות למידה אלה. כמו כן, נתייחס לשני סוגי הלמידה בקונטקסט של לימוד תורה כמו גם היכולת לייצר ולשפוט פרשנויות שונות לטקסט.
