ההנחות המדעיות אינן יכולות לערער על עקרונות הדת.
טענות הדת בתחומי הידע של המדעים אינן מתארות נכונה את המציאות האמפירית
שניהם צודקים, המדע עוסק בתיאור העובדות והדת בתיאור מוסרי-ערכי. אין האחת נוגעת בחברתה. ראו כאן
העימות בין התחומים מפרה את כל אחד מהתחומים וכך כל צד נשכר מעצם המחלוקת.
הרעיון המרכזי בהרצאה הוא כי קונפליקטים בין דת ומדע עשויים להוות פתרון ולאו דווקא בעיה. לדת ולמדע שיטות חשיבה שונות, וקונפליקטים ביניהם עשויים להוות נקודות מפגש המאפשרות תרומה הדדית בין שיטות החשיבה השונות. שיטת המדע מבוססת על החקירה האנושית כדרך לגילוי האמת, ושיטת הדת מבוססת קבלת דבר ה' בנבואה, ובמשתמע הפחתת חשיבותה של החקירה. הרעיון המרכזי הוא כי שתי הדרכים עשויות להועיל לשני הצדדים: הדת עשויה להפיק תועלת מהחקירה השכלית כולל הביקורת שבה, ואילו המדע עשוי להפיק תועלת מהפחתת חשיבותה של החקירה.
חלק א של ההרצאה יעסוק בשיטתו של הרמב"ם במורה נבוכים, המהווה דוגמא לשיטה דתית המפיקה תועלת מהשיטה המדעית (הפילוסופית), ועם זאת מפחיתה בחשיבותה של החקירה האנושית.
חלק ב יעסוק במדע המודרני, תוך התמקדות בפיסיקה, ויטען כי הפחתת חשיבותה של החקירה האנושית עשויה לתרום למדע המודרני. חלק זה יעסוק גם בקונפליקטים בני זמננו שבין דת ומדע, ובאמצעותם יבהיר את הטענה כי הקונפליקט עשוי להוות פתרון.
לסיכום, הדת מרוויחה מהדת את החשיבה הרציונלית. הפילוסופיה מקבלת מהדת את גבולותיה.