דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו,
שנתערב באחרים ונפל מהתערובת הזאת אחד לשנים אחרים,
ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים, הרי אלו האחרים מותרים.
שהרי האחד של תערובת הראשונה בטל ברוב.
ואם נפל אחד מהתערובת הראשונה לאלף, כולם אסורים,
ולא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספיקן,
שאם יפול מן התערובת השניה למקום אחר, אינו אוסר.
הגה: ומכל מקום אין לאדם אחד לאכול את כולן.
ודוקא שהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור,
אבל ספק איסור שנתערב ונפל מאותה תערובת למקום אחר,
התערובת השנית שרי. (ארוך כלל כ”ז).
יש אומרים דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ספק ספיקא (שם כלל כ”ה),
וטוב להחמיר אם לא לצורך, מאחר שיש לו היתר בלאו הכי.
