מצוות וידוי:
בהלכות תשובה, פרק א', הלכה א', כותב הרמב"ם שעל המתודה לומר "אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה" , הוידוי הוא מעשה הלכתי, וע"כ על פניו נראה כי הביטוי 'בושה', שהוא ביטוי מוסרי מובהק, אין לו שייכות לכאן. יתר על כן, המתוודה עבר על חוק הלכתי, מדוע שיתבייש, מדוע שיחוש אשם מוסרית? אדם שעובר באור אדום אולי מצטער, אך לא מתבייש, הוא לא עבר שום חטא מוסרי. זליגה זו בין השפות מלמדת אותנו שישנו קשר עמוק בין השפות.
איסור ריבית:
דוגמא נוספת לתחום בו ניתן לראות זיקה בין המוסרי להלכתי הוא איסור ריבית. מחד, איסור ריבית נראה כאיסור פורמלי, חוקי, דבר זה בולט מכך שאיסור ריבית אינו אוניברסלי, אין בעיה (וייתכן שאפילו ישנה מצווה) בהלוואה לגוי בריבית. מאידך, אדם ששב מחטא של ריבית צריך להימנע אף מהלוואה לגוי, כלומר באופן בסיסי גם בהלוואה זו יש משהו פסול. ברובד נוסף, אינטואיטיבי יותר ניתן לומר כי מובנת לנו הבעיה המוסרית בהלוואה לעני בריבית, יש כאן ניצול של חולשה, אך כאשר מדברים על הלוואה עסקית בין בנק לאיל הון, הדבר נראה הגיוני ומקדם את השוק.
