מנין לתלמיד שאמר לו רבו:
יודע אתה בי שאם נותנין לי מאה מנה איני מבדה,
מנה יש לי אצל פלוני ואין לי עליו אלא עד אחד,
מנין שלא יצטרף עמו? תלמוד לומר: מדבר שקר תרחק.
האי מדבר שקר תרחק נפקא?
הא ודאי שקורי קא משקר, ורחמנא אמר: (שמות כ’) לא תענה ברעך עד שקר!
אלא כגון דאמר ליה: ודאי חד סהדא אית לי, ותא אתה קום התם ולא תימא ולא מידי,
דהא לא מפקת מפומך שקרא, אפי’ הכי אסור, משום שנאמר: מדבר שקר תרחק.
מנין לנושה בחבירו מנה, שלא יאמר: אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה,
ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר?
תלמוד לומר: מדבר שקר תרחק.
מנין לנושה בחבירו מנה וטענו מאתים, שלא יאמר: אכפרנו בב”ד ואודה לו חוץ לבית דין,
כדי שלא אתחייב לו שבועה ולא יגלגל עלי שבועה ממקום אחר?
תלמוד לומר: מדבר שקר תרחק.
מנין לשלשה שנושין מנה באחד, שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים כדי שיוציאו מנה ויחלוקו?
ת”ל: מדבר שקר.
