עילת הדבר הוא כי באמת חכמת התורה
מוכנה לנוח ולחול על כל מי שעושה עצמו כלי לקבל שפעת קדשה,
ואין השגתה בדרך שכל כי אם בדרך הופעה,
ולכן ההכנה בזה פועלת יותר מעצם היגיעה להשיגה.
אלא שהיגיעה היא ההכנה היותר עקרית,
ומפני זה אמרו (מגילה ו, ב) יגעת ומצאת תאמין,
שאחרי היגיעה היא באה בתור מציאה,
היינו בתור הופעה,
ועל כן כל זמן שאין עושים את עצמם כלי לקבל השפע
אין החכמה נחה ושורה עליו,
ואי אפשר שתנוח עליו כי אם ע״י ״עשה לך רב״,
שבזה שעושה עצמו תלמיד לקבל שפע מזולתו זוכה להשראת החכמה.
[מי מרום ב', פרק א', משנה ו' – הרב חרל"פ]
מורה נבוכים, חלק ב, פרק ל"ו
