אבל אם היה ליבו נוקפו, שיש בדין רמיות,
או שאין דעתו סומכת על דברי העדים,
אף על פי שאינו יכול לפוסלן,
או שנוטה דעתו שבעל דין זה רמאי ובעל עורמה והשיא את העדים,
אף על פי שהן כשרים ולפי תומם הטעם,
או שנראה לו מכלל הדברים שיש שם דברים אחרים מסותרין,
ואינן רוצים לגלותם–כל אלו הדברים וכיוצא בהן,
אם באו לדיין בדין–אסור לו לחתוך אותו הדין; אלא יסלק עצמו מדין זה, וידוננו מי שליבו שלם בדבר.
והרי הדברים מסורים ללב, והכתוב אומר “כי המשפט לאלוהים הוא” (דברים א,יז).
(משנה תורה הלכות סנהדרין פרק כ”ד הלכה ג’)
