וכל זמן שתטעה בעניין זה, ותביא ראיה מטבע הדבר המצוי בפועל על טבעו כשהוא בכוח, יתעוררו לך ספקות גדולים, ויהיו בטלים לדעתך דברים שהוויתם חיובית, ויתחייבו לדעתך דברים בטלים.
והנה נניח במה שהמשלנו בו, שאדם שלם מאוד באפיו הטבעי, נולד, ומתה אמו אחר שהניקתו מספר חודשים. ובודדו גברים בהשלמת גידול הילד הזה באי בודד, עד אשר גדל והשכיל ולמד. והוא לא ראה מעולם אשה, ולא נקבה מנקבות שאר בעלי החיים. ואז שאל ואמר לאיש מאשר עמו, היאך נמצאנו, ובאיזה אופן נהוינו?
השיבו הנשאל, כי כל אחד ממנו נתהווה בבטן אחד ממיננו כמונו, והיא נקבה בצורת כך וכך, ושהאחד ממנו היה קטן הגוף בתוך הבטן, נע וניזון וגדל לאט, והוא חי, עד שיגיע לגבול מסוים בגודלו, ואז יפתח לו פתח בשיפולי הגוף, יגח ממנו ויצא, ואינו חדל להתפתח אחרי כן עד שיהיה כפי שאתה רואה אותנו. הרי אותו הולד היתום ישאל בהחלט ויאמר: ואותו האחד ממנו בעת שהיה קטן בבטן, והוא חי נע וגדל, האם היה אוכל ושותה ונושם מפיו ונחיריו ומוציא רעי? ואז יאמרו לו לאו! הרי בלי ספק ימהר להכחיש דבר זה, ויביא הוכחה על כל הדברים הללו האמיתיים שהם נמנעים במה שילמד מן המצוי השלם והיציב. ויאמר: כל אחד ממנו, אם תעצר ממנו הנשימה אפילו מקצת שעה, ימות ויבטלו תנועותיו, והיאך יצטייר שיהא אחד ממנו בתוך כלי אטום המקיפו בתוך הגוף במשך חודשים והוא חי נע?
– ואלו בלע אחד ממנו ציפור, היה אותו הציפור מת מיד בהגיעו לבטן, וכל שכן בבטן התחתון;
– וכל אחד ממנו, אם לא יאכל המזון בפיו וישתה המים, יאבד בלי ספק במשך ימים מעטים, והיאך ישאר האדם חי חודשים ללא אכילה ושתיה?! …
ועל דרך זו ימשך לו כל ההיקש, שלא יתכן בשום אופן שהאדם יתהווה בצורה זו. התבונן נא במשל זה ובחנהו אתה המעיין, ואז תמצא כי זה בדיוק מצבנו עם אריסטו. שאנו ההולכים אחרי משה רבנו ואברהם אבינו עליהם השלום, בדעה שהעולם נתהווה באופן כך וכך, ונעשה כך מכך, ונברא בך אחר כך. ויבוא אריסטו לסתור דברינו, ולהביא לנו ראיה מטבע המציאות הנחה, השלמה המצויה בפועל, אשר אנחנו מודים לו שהיא אחר תנוחתה ושלמותה אינה דומה למאומה כמה שהייתה בעת ההתהוות, ושהיא נמצאת אחר ההעדר המוחלט. ואיזו ראיה תתקיים נגדנו מכל מה שהוא אומר?!
(חלק שני, פרק יז)
