והתחיל ברבי אליעזר בן הורקנוס,
ואמר אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה,
שבח אותו בכח נפשי שיש לו תכונה טובה בכח הנפשי,
ואמר שיש לו כח הזוכר
שכח הזוכר הוא כח נפשי והוא המשובח מכל שבו עומד קנין החכמה,
ודבר זה בעצמו מורה שנפשו הוא נבדל בלתי מוטבע בחומר,
כי הדבר אשר הוא נבדל לגמרי הוא בלתי השתנות,
כי הדבר החמרי הוא משתנה ומתפעל
ולא כך הדבר הנבדל אשר אין לו שנוי.
ולפיכך אמר כי נפשו בור סיד שאינו מאבד טפה,
רצה לומר שיש לו כח נפשי נבדל,
לכך הדברים שמקבלים כח הזוכר מקוימים ואין להם שנוי,
כמו שיש לדברים החמרים אשר הם בעלי שנוי.
ומפני זה נאמר לשון מלוי על הנפש
כדכתיב (קהלת ו’) “גם הנפש לא תמלא”,
שהנפש מקבל הדברים שמקבל ידיעת הדברים ומחזיק אותם,
ולכך קרא רבי אליעזר מצד כח הנפשי שבו בור סיד שאינו מאבד טפה
מן דבר שמקבל ועומד בו:
ושבח אחריו יהושע בן חנניא אשרי יולדתו.
כבר אמרנו לך כי כח הנפש יש לו נושא כח גופני אשר הוא נושא לכח נפשי הנבדל,
וכנגד זה אמר יהושע בן חנניא אשרי יולדתו,
רצה לומר כי יש לו מעלה זאת כי יש לו זכות החומר,
ולפיכך אמר אשרי יולדתו כי מורה זה על חומר טוב שבא ממנו,
כי אם לא היה לאשה שיצא ממנה חומר טוב,
לא היה יוצא ממנה אדם כמו זה שיש לו זכות החומר וטוב החומר,
ובמסכת נדה בפרק המפלת (ל”א, א’) אמרינן
“אשה מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין וכו’,”
הרי כל הדברים הבאים מן האשה הם חמריים כמו הבשר והעור,
ואין ספק בזה כי האשה שהיא יותר חמרית מן הזכר
שממנה החומר (הטוב) ולפיכך אמר יהושע בן חנניא אשרי יולדתו,
