שכחום וחזרו ויסדום

דעה זו משתקפת במחלוקת ר' אלעזר בן עזריה ור' טרפון
ששניהם מנסים לבחון את לוגיקה
שעומדת מאחורי ההלכות הידועות בבבל ומצרים לגבי השאלה
מה מפרישים בשנת שמיטה בעמון ומואב (שבה אבדה המסורת).

מהי הלוגיקה הרלוונטית בעמון ומואב   ,
האם להשוות לבבל שבה הפרישו מעשר שני (ר' אלעזר בן עזריה )
שההגיון העומד מאחוריה הוא שזו ההפרשה השגורה יותר (ברב השנים מפרישין מעשר שני )
או להשוות למצרים שבה הפרישו מעשר עני (ר' טרפון)
כשההגיון העומד מאחוריה הוא שהיא קרובה לארץ ישראל
ועניי ישראל נזקקים לה (וכך גם בעמון ומואב הקרובה)

זו דרכו של ר' יהשע בסוגיה לגבי הפרשת המעשרות בשנת שמיטה בעמון ומואב.

גם הוא בוחן את המציאות של בבל (מעשר שני) בהשוואה למצרים (מעשר עני).

בשורה התחתונה הוא מסכים עם ר' טרפון שפסק לנהוג כמו במצרים . אלא שהוא הולך בדרך אחרת של הנמקה .

הוא איננו מנסה לשחזר את הלוגיקה של הגזירה אלא את התקדימים עצמם : מכיוון שמצרים היא גם מעשה זקנים (הסנהדרין) והיא גם מעשה חדש (גזירה שנוצרה מאוחר יותר) כך גם עמון  ומואב. ולכן הוא מסיק שבעמון ומואב חל מעשר עני כמו שהיה במצרים

בסוגיה שלפנינו העמדה הזו מובעת בדברי ר' אליעזר , שהיתה לו מסורת מר' יוחנן בן זכאי ששמע מרבו וכו' – עד להלכה למשה מסיני שההלכה היא שמפרישים מעשר עני בעמון ומואב .
טענתו של ר' אליעזר הייתה ,  שאין ערך להכרעה שנעשתה בבית הדין שבו הוכרע כדברי ר' טרפון ור' יהשע שפסקו שעמון ומואב נוהגים מעשר עני שאותו למדו מהמנהג במצרים (אמנם מדרכי לימוד שונים) ולמרות שהוא מסכים עם התוצאה הוא חולק על דרכי ההיקש השונים . .

הערה: עמדתו של ר' אליעזר תואמת את תאורו במסכת אבות כמי שהוא בור סוד שאינו מאבד אף טיפה. ומענינת שם המחלוקת – האם בגלל היותו בור סוד הוא מכריע את כל תלמידי ר' יוחנן בן זכאי או לחלופין דווקא אלעזר בן ערך המתואר כמעיין המתגבר (כלומר מחדש מתוך הלימוד ) יכריע את כל החכמים כולל את ר' אליעזר