להתחברות

פתיחה

יש להשתמש  בהגיון שמאחורי העמדה

יש להשתמש בהגיון שמאחורי העמדה

הפוסק שעומד בפני הכרעה הלכתית צריך לנסות ולהתחקות אחר ההיגיון של המחוקק

 

דעה זו משתקפת במחלוקת ר' אלעזר בן עזריה ור' טרפון
ששניהם מנסים לבחון את לוגיקה
שעומדת מאחורי ההלכות הידועות בבבל ומצרים לגבי השאלה
מה מפרישים בשנת שמיטה בעמון ומואב (שבה אבדה המסורת).

מהי הלוגיקה הרלוונטית בעמון ומואב   ,
האם להשוות לבבל שבה הפרישו מעשר שני (ר' אלעזר בן עזריה )
שההגיון העומד מאחוריה הוא שזו ההפרשה השגורה יותר (ברב השנים מפרישין מעשר שני )
או להשוות למצרים שבה הפרישו מעשר עני (ר' טרפון)
כשההגיון העומד מאחוריה הוא שהיא קרובה לארץ ישראל
ועניי ישראל נזקקים לה (וכך גם בעמון ומואב הקרובה)

יש להסתמך על תקדימים

יש להסתמך על תקדימים

על הפוסק לחפש תקדימים הלכתיים ולראות לאילו מן התקדימים הכי דומה הבעיה שלפניו או בלשון התלמודית : דימוי מלתא למלתא

זו דרכו של ר' יהשע בסוגיה לגבי הפרשת המעשרות בשנת שמיטה בעמון ומואב.

גם הוא בוחן את המציאות של בבל (מעשר שני) בהשוואה למצרים (מעשר עני).

בשורה התחתונה הוא מסכים עם ר' טרפון שפסק לנהוג כמו במצרים . אלא שהוא הולך בדרך אחרת של הנמקה .

הוא איננו מנסה לשחזר את הלוגיקה של הגזירה אלא את התקדימים עצמם : מכיוון שמצרים היא גם מעשה זקנים (הסנהדרין) והיא גם מעשה חדש (גזירה שנוצרה מאוחר יותר) כך גם עמון  ומואב. ולכן הוא מסיק שבעמון ומואב חל מעשר עני כמו שהיה במצרים

יש להסתמך על מסורת בלבד

יש להסתמך על מסורת בלבד

הפוסק צריך לחתור ולמצוא מסורת ברורה בעניין זה

בסוגיה שלפנינו העמדה הזו מובעת בדברי ר' אליעזר , שהיתה לו מסורת מר' יוחנן בן זכאי ששמע מרבו וכו' – עד להלכה למשה מסיני שההלכה היא שמפרישים מעשר עני בעמון ומואב .
טענתו של ר' אליעזר הייתה ,  שאין ערך להכרעה שנעשתה בבית הדין שבו הוכרע כדברי ר' טרפון ור' יהשע שפסקו שעמון ומואב נוהגים מעשר עני שאותו למדו מהמנהג במצרים (אמנם מדרכי לימוד שונים) ולמרות שהוא מסכים עם התוצאה הוא חולק על דרכי ההיקש השונים . .

 

הערה: עמדתו של ר' אליעזר תואמת את תאורו במסכת אבות כמי שהוא בור סוד שאינו מאבד אף טיפה. ומענינת שם המחלוקת – האם בגלל היותו בור סוד הוא מכריע את כל תלמידי ר' יוחנן בן זכאי או לחלופין דווקא אלעזר בן ערך המתואר כמעיין המתגבר (כלומר מחדש מתוך הלימוד ) יכריע את כל החכמים כולל את ר' אליעזר

סיכום 

 שלש דרכים לשחזור מסורת שאבדה

הסוגיה התלמודית  דרכה אנו לומדים על המתודות השונות היא  המחלוקת שבמשנה במסכת ידיים .
הנושא כאן הוא הפרשת תרומות ומעשרות בשנת השמיטה בעמון ומואב . מבחינה עובדתית היה ידוע שבבל נהגו להפריש מעשר שני ואילו במצרים מעשר עני .
בתחילת המשנה ישנה מחלוקת בין ר' אלעזר לר' טרפון המנסים לבחון את הלוגיקה העומדת מאחורי ההלכות שנפסקו במצרים ובבל ולגזור את ההלכה לעמון ומואב על פי ההגיון הזה. לעומתם ר' יהשע הולך בדרך אחרת שבה הוא מחפש את התקדימים המתאימים לא על פי ההגיון שמאחורי הגזרה אלא בדרך שבה נוצרו התקדימים . לעומתם טוען ר' אליעזר , שהמסורת (שהייתה קיימת בידיו) היא זו שצריכה לקבוע.