במחקרים על יצירתיות בשפה, אנשים רגילים הצליחו להבחין בין צירופי מילים חדשים עם משמעות לבין צירופי מילים חדשים בלי משמעות. כלומר: על אף שישנה שונות בקרב האוכלוסיה במידת הגמישות המחשבתית המופגנת במפגש עם קישורים חדשים, בממוצע מתקבל סף הגיוני המפריד בין הברקה גאונית לבין קישור סתום.
בעת הניסיון לגשר בין הלכות ישנות למצבים חדשים, מתקיים מתח מתמיד בין הרצון לגלות יצירתיות וגמישות מחשבתית לבין הרצון לשמר את הקיים. אי לכך, חידושים יצירתיים יכולים להתקבל רק מדמויות אשר מתנהלות בהצלחה בתוך המתח הזה – ומייצרות שוב ושוב חידושים אשר מתקבלים על דעת החכמים ו/או דעת הרוב.
שינויים של מיקום גאוגרפי כמו גם חלוף הזמן, מביאים איתם תמורות מהותיות בתנאי החיים. שינויים אלו לעיתים עומדים בקונטרסט חריף עם חוקים והתוויות שנכתבו בעבר, והמתח הנוצר דורש הפעלה של יצירתיות עבור התוויה של קוים מנחים חדשים. אך כיצד נבחן את טיבו של התהליך היצירתי? מהם הקריטריונים לפיהם נשפוט את תוצאותיו? ניתן לזהות מספר גישות המתמודדות עם שאלות אלו. מחד – קיימת גישה לפיה כל אדם נורמלי מסוגל לייצר רעיונות יצירתיים ולשפוט את מידת ההגיון ברעיונות חדשים המוצגים לו. מאידך – קיימת גישה לפי יש לברור בקפידה את האינדיוידואלים הרשאים לייצר חידושים, כמו גם האינדיוידואלים הרשאים לשפוט את הנאותות שלהם.
