מושגי הרוב (שאינו לפנינו) והחזקה אינם סטטיסטיים, אין לנו מדגם שמוכיח שאלו פני הדברים. רוב זה הוא תוצאה של הנחה שזהו המצב הטבעי. זו היא הנחה היוריסטית, מתוך מה שאנו מכירים סביבנו, ומה שאנו חושבים שהוא המצב הטבעי של העולם, אנו מניחים כי אלו פני הדברים, נקרא לזה “הסתברות טבעית”.
כל רוב (שאינו לפנינו) הוא מושג סטטיסטי למהדרין, כלומר, הוא נסמך על כללי הסתברות מבוססי מדגם. ההלכה נכנסת לתמונה ההסתברותית בכך שהיא מגדירה כללי התנהגות המאפשרים (או הדורשים) לסמוך על רמת ההסתברות הנידונה, למרות העדר וודאות.
בד בבד, לא לכל מסקנה המבוססת על דיני הסתברות יש תוקף הלכתי של רוב. כלומר יש תמונות הסתברותיות שההלכה לא מתירה להסתמך עליהן, אלא דורשת להמשיך ולהתנהג בהן לפי כללי הספקות.
