בעבר הגישה השלטת ברפואה הייתה פטרנליסטית והושתתה על מערכת ערכים פטרנליסטית בין האזרחים למדינה ומוסדותיה. גישה זו העניקה סמכות אולטימטיבית לרופא המטפל בקביעת הטיפול ומידת שיתוף המידע. התמורה בשיטה זו התחילה בשנות ה-60 וה-70 בהן אזרחים רבים איבדו אמון בממסד, והודגמו יכולותיהן של קבוצות קטנות להוביל שינויים. כתוצאה מכך, התפורר גם מעמדה של הרפואה המודרנית כבעלת הסמכות האולטימטיביות לקבל החלטות בנוגע לחולים. מעמדו של החולה בתוך הסיטואציה השתנה בצורה שמאפשרת לו לשאול שאלות, לאתגר את דעתו של הרופא וכולי.
מוביל הדעה: ד”ר דוד רייר
ברפואה העתיקה, האבחנות היו מבוססות על החושים והאסטרטגיה הטיפוליה הייתה מושתתת על ניסיון אישי. כיום, לעומת זאת, הרפואה מושתתת על אינפורמציה כתובה הזמינה לכולם. לפיכך, אם בעבר ההחלטות הרפואיות התבססו על “בקיעין” במשמעות של רופאים ותיקים ומנוסים, כיום המשמעות יכולה להיות מיוחסת גם לרופא זוטר הבקיא בכל החידושים האחרונים ואף לגוף של ידע רפואי שחלקו נובע מהרופא וחלקו נובע מהחולה.
מוביל הדעה: הרב שבתי רפפורט
