אסור לאדם לטעון טענת שקר כדי לעות הדין או כדי לעכבו, כיצד היה נושה בחבירו מנה לא יטעננו
מאתים כדי שיודה במנה ויתחייב שבועה, היה נושה מנה וטענו מאתים לא יאמר אכפור הכל בבית דין
ואודה לו במנה ביני לבינו כדי שלא אתחייב לו שבועה. היו שלשה נושין מנה באחד וכפר בהן לא יהיה
אחד תובע ושנים מעידים וכשיוציאו ממנו יחלוקו, ועל דברים אלו וכיוצא בהן הזהיר הכתוב ואמר מדבר
שקר תרחק. [וראה עוד רמ"א חושן משפט כח, א]
