נציע פתרון לשאלה זו דרך הנקודה האחרונה לגבי ריבית. כאמור, במבט ראשון נראה לומר שכאשר הריבית מוחלת בעסקאות בין אנשי עסקים היא מאבדת את אופייה המוסרי, אך מאידך, היום העולם כבר מבין שעצם הרעיון של בניית שוק על גבי רווחים ללא סיכון היא בעייתית בפני עצמה, כלומר החלקים החוקתיים של ההלכה יכולים להתגלות בערוב הימים כנושאים תוכן מוסרי. ייתכן שניתן להכליל ולומר שהעקרונות ההלכתיים שאינם נראים כמוסריים באופן ראשוני מקדמים את האדם למקום מוסרי יותר גם אם הוא לא מודע לכך באופן פשוט.

בדוגמאות שהביא הרב ניתן לראות שימוש הן בלשון מוסרית והן בלשון הלכתית בדיונים הלכתיים שונים, כאן יש לשוב ולשאול מה היחס בין שפות אלו בעולם ההלכתי?
וביתר ספציפיות, מה היחס בין הרבדים של איסור ריבית, האם חלקם מוסריים וחלקם חוקתיים ולא קרב זה אל זה? או שמא כל הלכות ריבית מכוונות בסופו של יום למקום אחד?

לאחר בניית הכלים הנ”ל ניתן לחזור אל המקורות ולראות באיזו שפה משתמשים הפוסקים בדיונים שונים ולראות האם באמת יש הבחנה ברורה בעולם ההלכה בין החוק ההלכתי לבין המוסר או שמא הם זולגים זה לתחומו של זה וממילא קרובים זה לזה.

להרחבה>