מזונותיו של האדם תלויים/אינם תלויים בסביבתו.
בצד החיובי, בשפע אותו הוא מקבל ישירות מהא-ל.

אדם נושא ונותן, קונה ומוכר, עובד ומקבל שכר על כך.

מוסד הצדקה – מאפשרת לאדם להיקשר לסביבתו דרך רכושו
למרות שבאופן פשוט בעולם זה כל פרט מתפקד כחלקיק עצמאי במערכת.
יוצא שמטרת הצדקה היא לקשר בין חלקי העם.

אדם הלומד לבדו, אינו מקבל מרב ואינו מעביר לתלמידים.

בעולם התורה בית המדרש מהווה מעין זירת מסחר רעיונית בה אפשר לתת ולשאת בלימוד.
אמנם יש רב, אך הוא צריך להיות במעמד של נותן ומקבל.

לציבור יש אחריות להעברת התורה,
דבר זה מתבטא בהוראת הלכה לכלל ובהעמדת מלמדי תינוקות.

אין לאדם שום עניין בסיג ושיח משפטי עם סביבתו.
בכיוונו החיובי של הציר, כשאדם יפנים כי מזונותיו הם מה’ וממנו בלבד,
אזי ימנע עצמו מכל סכסוך ממוני שכן בסופו של דבר בטוח הוא כי כל המגיע לו, יגיע.

הציר שבו יש קונפליקטים בין בני האדם,
ציר מופיע בבית הדין שבא ליישב סכסוכים אלו.

פתרון סכסוכים ע”י פשרה ולא ע”י שורת הדין הרגילה.