נראה שניתן להמשיך את שיטת הרמב”ם גם על התכונות המופיעות בגמרא שאינן מופיעות במפורש בדבריו (אולי הוא רומז אליהן בכותבו בהלכות דעות “שלם בגופו”). העושר והכוח הפיזי, כמו הענווה, תפקידם לתת לאדם פניות כדי לשקוע במושכלות.

אני לא מדבר על יחסי רבי-חסיד, אלא על מעמדו המטאפיזי של ה’צדיק’, לא כדמותו הפרסונאלית ויחסיו עם חסידיו, אלא כמעביר שפע לעולם. צינור רוחני הכרחי, ‘בחינת משה שבכל דור ודור’. ממש לא מחויב למערכת לוגית רציונאלית של קבלת ומסירת התורה. במילה אחת,  נביא.

החלוקה הזו לא מתחילה משוורץ אלא מג’יימס וכנראה גם לפניו. תבונה מול אמונה זה לא החילוק שאותו הבאתי. עיין שוב. בסטיה מנושא הדיון – אני חושב שדווקא היכרות עם יחסי רבי-חסיד הם שמחדדים עבורי הבדלים עמוקים בין הפן של הנביא לפן של הפוסק. אבל כל זה אקזמפלר, ולא הנושא עצמו.