עבדתי במשקי חי שונים והייתי עד לכך שהסבל שנגרם היום לבעלי החיים, אפילו אם נדבר רק על גידול שנעשה כחוק, הוא עצום. האדם הממוצע מקבל תחושה לא נוחה כאשר הוא נפגש פנים אל פנים עם אותם בעלי חיים, הוא לא היה מוכן לעשות את הפעולות הנעשות להם בעצמו.

אפילו מבחינה תזונתית וכלכלית עדיף לצרוך אוכל מן הצומח, יש בו כמעט את כל מה שיש בבשר ואת מה שאין ניתן להשלים בעזרת תוספים.

התורה מתירה לאדם להשתמש, לרדות, בעולם החי. מצד שני, בהלכות רבות, כגון כלאיים ושביתת הבהמה בשבת, רואים שההלכה מכתיבה לנו יחס הוגן כלפי בעלי החיים. הרמ”א מגדיר את השימושים המותרים כדבר שהוא צורך לאדם. ניתן להתווכח מה נחשב כצורך לאדם, אך ודאי שאכילה היא צורך בסיסי, על כן מותר להשתמש בבע”ח לאכילה כל עוד זה נעשה בצורה סבירה. מהיכרותי האישית, מטרת החקלאי הממוצע היא יצור מזון לאדם בצורה שתהיה סבירה והוגנת כלפי בעלי החיים.

נכון אומנם שאכילה היא צורך, אך ודאי שחלק משיקולי החקלאי הם צמצום עלויות והגדלת רווחים, האם גם אלו יותרו על חשבון סבל של בעלי חיים? מחד אנו יודעים שמותר לחרוש בבהמה, כלומר להשתמש בה לצורך כלכלי למרות שהדבר גורם לה סבל, מאידך, ישנה הלכה שיש לפרוק בהמה ממשאה בשבת בדרך שישברו הכלים כדי לא לעבור על איסורי שבת וצער בעלי חיים. נראה שההבדל בין המקרים הוא בכך שחרישה היא צורך מקובל ואינה גורמת לסבל רב. כלומר, גרימת סבל לבעל חיים לצורך כלכלי הותרה במקום של סבל סביר וצורך מצוי.

גם ניסויים רפואיים נחשבים צורך לאדם, זה לא רק צורך במובן האנוכי, זה הרבה יותר מזה. מטרת האדם בעולמו היא להכיר במי שאמר והיה העולם, ע”י כך לבוא לידי חיים ערכיים יותר ולהביאנו לחיי נצח. כאשר אדם משתמש בבעלי החיים הוא רותם גם אותם למטרה נעלה זו.

וירדו בדגת הים>

לצפייה>

דגנית, אמרת כי גרימת סבל לבעלי חיים בגידול לצורך האדם היא כמעט בלתי נמנעת ועל כן יש לצמצמה. האם בדבריך ישנה התפשרות על עמדה מוסרית לטובת אילוצים מציאותיים – אם כבר צורכים בשר, אז שיהיה בצורה הכי טובה? או שמא את מצדדת בעמדה מוסרית עקרונית – צורכי האדם קודמים לצורכי בעלי החיים?

כאשר אנו אומרים שרוב הבהמות כשרות אין אנו דנים על עניין סטטיסטי, אף אחד לא הלך ובדק את כל הבהמות וראה שרוב הבהמות אינן טרפות, אנו מניחים שזו המציאות, הנחה זו נקראת בהלכה “רובא דליתא קמן”, כלומר, רוב שאינו לפנינו, אנו מניחים שכך מצב רוב הפריטים בעולם, הנחה זו מתבססת על כך שאנו רואים את העולם כמערכת שמתנהלת באופן תקין בעולם תקין רוב הבהמות אמורות להיות בריאות. הגידול התעשייתי הפך את המציאות של בעלי החיים למציאות לא תקינה, לא טבעית ואף לא מוסרית. יש כאן שתי בעיות, האחת, ההלכתית הפשוטה, זו שהוראתה לעיל, אך יש כאן ענין עמוק יותר, האדם קיבל את הרשות להשתמש בעולם כל עוד הוא משתמש בו באופן תקין וסביר, אז הוא רשאי להניח שהעולם הוא תקין ורוב הבהמות בריאות, אך כאשר האדם משתמש בעולם באופן לא תקין ממילא נשללת ממנו הרשות לשימוש בעולם.

להרחבה בנוסח הכלל ההלכתי ב”רובא” וחזקה ראו סוגיית היוריסטיקה וסטטיסטיקה