האם העולה מדבריך הוא שעבודת ה’ צריכה להיות מותאמת להלך המחשבה של הדור
ואין לה תוכן מחשבתי עצמאי?
כלומר, שליהדות יש איזו מטרה מסוימת
שיכולה להתלבש בצורות רבות?

ודאי שישנו מימד פילוסופי, אבל נדמה לי שבדרך כלל הוא פחות חשוב מהתהליך הסוציולוגי הגלוי. הצורך לקשר עם האל אינו ילדותי, הניסיון למצוא את הקשר הזה בניסים, ברבנים ובבתי כנסת, הוא קשור לתפיסה קמאית של מושג אלוהים. כמו שמופיע ביסורים ממרקים, מושגים מזוככים מקבלים ביטויים גשמיים (מאזניים בתור שכר ועונש וכו’)
כמו שכתבת, את הדימוי צריך לשנות ולא את העיקרון.